פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות י״ב:ו׳:ז׳

מקור תלמוד ירושלמי יבמות י״ב:ו׳:ז׳

6 תַּנֵּי. חֲלִיצָה מוּטְעֵת כְּשֵׁירָה. אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהִיא נִיתֶּרֶת לָךְ לְאַחַר זְמָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶמֶשׁ הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. הוּא מִתְכַּוֵּין וְהִיא אֵינָהּ מִתְכַּוֶונֶת. הִיא מִתְכַּוֶונֶת וְהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. לְעוֹלָם חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן מִתְכַּוְונִין. אֵי זוֹ הִיא חֲלִיצָה מוּטְעֵת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. חֲלוֹץ. וְהִיא נוֹתֶנֶת לָךְ מֵאָה מָנֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אָמַר. עַל מְנָת. נוֹתֶנֶת. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי הוּנָא וַעֲבַד כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כַּד שָׁמַע דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלַג חָזַר וְכָפָה וְחָלַץ לָהּ זְמָן תִּינְיָינוּת. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִיָיה בַּר וָוא וְאָמַר לֵהּ. בְּנִי. הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֵינָהּ רוֹצָה לְהִינָּשֵׂא לוֹ דֶרֶךְ יִיבּוּם אֶלָּא חֲלוֹץ לָהּ. עֲקוֹר זִיקָּתָךְ מִמֶּנָּה. וְהִיא נִישֵּׂאת לָךְ דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. מִן דְּחָלַץ לָהּ אָמַר לֵיהּ. אִין אֲתֵי מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לָא שָׁרֵיי לָהּ. וְקָרָא עָלוֹי חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ.

פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות י״ב:ו׳:ז׳

6 חלוץ לה והיא נתרת כו'. שבכך אתה כונסה:

7 עד שיהו שניהן מתכוונין. לפטור ואת אמרת דחליצה כשרה היא זו בתמיה:

8 ואיזו חליצה מוטעת לר' יוחנן כל שאומרים לו כו'. וכן היא פלוגתא דר"י ור"ל בבבלי ק"ו:

9 אם אמר על מנת. שתתן לי מאה מנה מחויבת לקיים התנאי ונותנת:

10 ועבד כר"ל. שאמר לו בכך אתה כונסה:

11 כד שמע. רב הונא דר' יוחנן פליג עלה חזר וכפה אותו לחלוץ לה שנית חליצה מעלייתא דהואיל ואיפסילה עליה כופין אותו לחלוץ חליצה אחרת להתירה לעלמא וכן אמר בבבלי בעובדא דר' חייא בר אבא:

12 מן דחלץ. לאחר שחלץ לה א"ל עכשיו אם יבאו משה ושמואל לא יוכלו להתירה לך וחליצה גמורה היא:

13 וקרא עלוי. עליה דר' חייא בר ווא:

14 להרע. על שהשיאו עצה מוטעת: